אתה לא תקוע.
אתה פשוט לא בוחר.
אתה יודע בדיוק מה צריך לעשות.
אתה פשוט דוחה את זה עוד יום.
המהלך הראשון הוא כלי של 7 ימים
שלא נותן לך לברוח מהמקום שבו
אתה משקר לעצמך.
זה לא שאין לך יכולת.
זה שאין לך חיכוך.
לימדו אותך לחכות: לזמן הנכון, לביטחון, לאישור.
עם הזמן זה הפך להרגל.
לא פחד גדול הימנעות יומיומית קטנה.
וככה אנשים לא נתקעים.
הם פשוט מתרגלים לא לזוז.
למה כל הניסיונות לצאת מזה
לא עובדים
רוב האנשים כבר ניסו “לצאת מזה”. הם קראו. הם הקשיבו. הם הבינו. וזה לא שינה כלום.
לא כי הם טיפשים. אלא כי הם חזרו על אותו דפוס:
לפני שהם פועלים.
ואז הם:
- • חיכו לביטחון
- • חיפשו בהירות
- • אספו עוד תובנה
וזה תמיד נגמר אותו דבר. הקלה רגעית ואז חזרה לאותו מקום.
וזאת הסיבה שרוב האנשים מרגישים שהם מתקדמים אבל נשארים בדיוק באותו מקום.
ולמה זה לא מה שאתה חושב
מה שעובד לא נראה טוב. הוא לא מרגש. הוא לא נותן תחושת “התקדמות”.
אלה דברים שמרגישים כמו תנועה אבל נותנים לך להישאר במקום.
“המהלך הראשון”
זה לא קורס. לא שיטה. ולא תהליך לשינוי חיים.
זה כלי.
כל אלה נשמעים טוב ומחזירים אותך לחכות.
הוא נועד להוכיח לעצמך שאתה מסוגל לפעול גם כשלא בא לך.
בלי תנאים. בלי הכנה.
רק פעולה.
לא צריך זמן. לא צריך להיות מוכן. צריך לעשות משהו קטן היום.
הכלי בנוי מ־7 ימים. כל יום עושה דבר אחד בלבד: מכריח אותך לפגוש מחסום שאתה רגיל לעקוף.
בכל יום יש:
- מיקוד קצר בלי הסברים.
- שאלות ישירות לא נעים, אבל מדויק.
- פעולה אחת שחייבת להתבצע באותו יום.
אין משימות מורכבות. אין “תתכונן”. אין “תחשוב על זה”.
אם עשית ממשיכים. אם לא עשית יש מחיר קטן.
לא כדי להעניש אותך, אלא כדי להזכיר שלדחייה יש עלות.
הכול קורה בעולם האמיתי. לא בראש. לא על דף יפה. בפעולה.
אבל דבר אחד משתנה:
אתה מפסיק להיות מי שיודע ומתחיל להיות מי שעושה.
למי זה לא
אם אחד מהדברים האלה נכון עליך אל תקנה.
רק אם אתה מוכן לעשות פעולה אחת ביום
גם כשלא בא לך, וגם כשלא ברור לאן זה הולך.
אל תחזור לאוטומט
רוב האנשים עושים שבוע אחד של פעולה ואז חוזרים בדיוק לאותו מקום. לא כי הם לא יכולים. כי הם לא מבינים מה מושך אותם חזרה.